יום שישי, 29 באוקטובר 2010

אברהם אבינו [ג]: ספר יצירה, משניות וחוקי חמורבי.

מסורת עתיקת יומין מייחסת ספר היצירה לאברהם אבינו. מספר תמיהות העלו בדבר זיהויו של הספר לא"א. אחד מהן שכן מופיעים בו שמות החדשים, ומבואר ששמות החדשים עלו אתם מבבל.

מצינו כבר בקדמונים שדנו בייחוס ספר היצירה לא"א . הר"י אברצלוני בפירושו על ספר היצירה (עמו' 100) כ': "ומצינו בהרבה נוסחאות מהלכות יצירה המצויין עדיין בידינו שכתוב בתחלת  הספר או בסופו היכין הדין ספר אותיות דאברהם אבינו דמתקרי ספר יצירה. ואין אנו יודעין בבירור אם עשה אברהם אבינו זה הספר הזה או לא" ומאריך שם בהוכחות שברור שהנוסח שלפנינו לא נכתב ע"י אברהם אבינו אלא שהוא חידש יסודות רבים בענין היצירה ומסרם בע"פ לדורות אחריו והספר לא נכתב אלא בתקופה מאוחרת על בסיס יסודות אלו. עיי"ש שהאריך מאוד כדרכו. וכ"כ הרס"ג בפירושו על ס' יצירה (מהדו' קאפח עמו' לג). והר"י דלטאש (בפסק על ספר הזהר)  מייחסו לר' עקיבא "מי התיר לו לר' עקיבא לכתוב ספר היצירה וקראוהו משנה שהיתה שומה בפיהם בקבלה מאברהם אבינו ע"ה". וידוע בזה גם אמרתו השנונה של היש"ר מקנדיא "ובספר יצירה שחיבר או אברהם בן תרח או ר' עקיבא הקרח".

א"כ מוסכם בין הקדמונים שספר היצירה הנקראות משניות מבוססות על מסורת מאברהם אבינו. עתה נראה למרבה העניין שיש מי שייחס המשניות כולם לאברהם אבינו.


שער הספר

מדובר בספרו של הגאון ר' מאיר לרנר זצ"ל אב"ד לונדון ואלטונא "תורת המשנה" (נדפס בתוך ספרו "הדר הכרמל"). בכותרת משנה  של הספר נכתב "ראיות ברורות שנמצאו במשנה דינים מסורים לנו מזמנו של אברהם אבינו". המחבר חניך הסמינר לרבנים בברלין ותלמידו של מייסדו הגר"ע הילדסהיימר, מגייס בין השאר את חוקי חמורבי לבסס את טיעונו שבפי אברהם אבינו כבר היתה משניות סדורות שהעבירם לדורות הבאים כמו שנא' (בראשית יח,יט) למען אשר יצוה את ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו', ומזה יתבאר דמיון הרב שמוצאים בין חוקי המורבי לכמה משניות, שכן המלך חמורבי הושפע מהחוקים שהיו בידי אברהם אבינו.

דמותו של מחבר הספר הרב מאיר לרנר ראוי למאמר בפני עצמו. הוא היה ת"ח מהסוג הישן ממוצא פולני שמצא את עצמו שוקע גם בעולמו של "חכמת ישראל". בנוסף היה עסוק בפעילות ציבורית ענפה, כמו ייסוד חברת מוריה ליישוב הארץ. כמו כן מפורסם על אודות התעמולה שעשה למיגור תופעת שריפת המתים שהתאזרח בזמנו בקרב חוגים מודרניים. הוא התכתב עם עשרות רבנים וגייסם למטרתו, כמו שניתן להתרשם מקובץ מכתבים שקיבץ בנידון בספרו חיי עולם. פרשיית שריפת המתים הוא נושא שעדיין לא נחקר דיו בספרות ובמחקר, ומחכה לגואל. אציין רק שהיו רבנים שהתירו שריפת מתים בעקרון, כשזה נעשתה על פי בקשת הנפטר. (אחד מהן  היה הרב אברהם אהרן יודלביץ בעל מחבר אב  בחכמה שספרו זכתה לככב כהספר הראשון ברשימת אוצר החכמה, ועל זה בפוסט אחר בעז"ה).

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

אברהם אבינו [ב]

כמו שהבטחתי יעסקו הפוסטים הבאים בדמותו של אברהם אבינו, ובכן נושא השבוע ספר המוקדש כולו לאברהם אבינו:


תמונת דף השער

ספר אברהם אבינו, מאת הגאון ר' אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלובודקה חתנו של הסבא מסלבודקה. הספר אזל ואין להשיגו בחנויות. למרבה הפלא גם אינו באוצר החכמה, ועכשיו מצאתיה בהיברובוקס). הספר דן בפרשיות התורה הקשורות לאברהם אבינו: ירידתו למצרים, הריב עם לוט, הגר, אליעזר, שיחתן של עבדי אבות. הביאורים הם לפי רוח תנועת המוסר שרואה בסיפורי האבות כגופי תורה, ולא כסיפורים בעלמא.

פרקים אחדים מוקדשים לביאור ההתייחסות הראויה בלימוד סיפורי האבות. הוא מבאר שהאבות שהם הם מרכבה לשכינה, והיו נביאים, אין להתייחס להם במושגים אנושיים שלנו, וכ"ש שאין מקום כלל לבקר מעשיהם. (וזה להוציא מהגישה של "תנ"ך בגובה עיניים" שנהיית פופלרית לאחרונה).

בהקדמה לספר כתוב שהיו בידי הרב שר עוד קונטריסים על נושאים שונים כמו "דור המדבר" "דור באי הארץ". אגב תלמידו הרב אביגדור מילר מארה"ב כתב ספרים על תולדות ישראל וכנראה הושפע מאוד מגישת רבו.

עוד ספר בעל חשיבות רבה פרי עטו של הרב אייזק שר, הינו קונטרס "קדושת ישראל" על נושא השקפת התורה על חיי האישות וייחסים בינו לבינה. מלפנים היו הקונטרסים עוברים בחשאי מיד ליד בהעתקי "סטנסיל", והיום נמצא בהיברובוקס.

ישנם כמה כרכים של לקט שיחות הגר"א שר, לא יצא לי לבדוק עם ספרים אלו נכללו בכרכים.






יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

אגדת לידתו של אברהם אבינו


בשבועות הקרובות נעלה בעז"ה כמה רשומות הקשורות לדמותו של אברהם אבינו ע"ה נשוא פרשיות השבוע.

א.

בידינו מספר נוסחאות של אגדה המספרת סיפור פלאי בקשר ללידתו של אברהם אבינו. כמה מהן הובאו באוצר מדרשים של אייזנשטיין. אעתיק כאן נוסח של האגדה שמובא ברבינו בחיי (בראשית טו, ז):

בשעה שנולד אאע"ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמיו לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העוה"ז והעוה"ב, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו, מיד שגר נמרוד אצל אביו, אמר לו: בן נולד לך אמש, עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב.

אמר לו תרח: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך ונתן לך בית מלא שעורים, אמר הסוס להם: שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים, ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב, השיב לו המלך: מדבריך אני מכיר שבן נולד לך. אמר לו תרח: בן נולד לי ומת. אמר לו: על חי אני אומר, ולא על מת.

מה עשה תרח, החביא את בנו במערה שלש שנים, זמן לו הקב"ה שתי חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סלת. כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו: מי ברא שמים וארץ, ואותי. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב, וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח, אמר: זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח, לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח. אמר: אין ביד אלו כח, אדון יש עליהם, אליו אתפלל ואליו אשתחוה.

הלך אצל אביו אמר לו: אבי מי ברא שמים וארץ ואותי, אמר לו אביו: אלהי ברא שמים וארץ וכל אלה, אמר לו אברהם: הראני אלהיך, שמא יש בהם כח לברוא את כל אלה. מיד הביא ע"ז שלו והראהו אלהיו. חזר אברהם לאמו ואמר לה: אמי עשי לי תבשילין נאים וטובים, ואביאם לאלהי אבי, אולי יקבלו ממני קרבני. מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים והביא לאלהי אביו, ונתן לפני הגדול שבהם, ואין קול ואין עונה. חזר לאמו: אמר לה עשי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים. עשתה לו והביאם לפני ע"ז של אביו, ואין קול ואין עונה. מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם: פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, מיד נטל אש ושרפם, והוציא הגדול שבהם לחוץ ונתן האש בידו. כשבא אביו לביתו ומצא אלהיו שרופים, אמר לאברהם: בני למה שרפת את אלהי, אמר: לא שרפתי אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם. אמר לו: בני שוטה, וכי יש בהם כח או יש בהם רוח חיים שהם יכולין לעשות כל אלה, והלא אני עשיתים מעץ. אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כח למה אמרת לי אלהי ברא שמים וארץ.

מה עשה תרח, הלך אצל נמרוד ואמר לו: בני שרף את אלהי ואלהיך באש. שלח נמרוד בשביל אברהם, וא"ל: למה עשית כן. אמר לו: אני לא עשיתי כן אלא הגדול, אמר לו נמרוד: וכי יש בהם רוח חיים שיכולין לעשות כן, אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מדבר בפיך, ואם אין בהם כח למה תניחו למי שברא שמים וארץ ותשתחוו לעץ. אמר לו: אני בראתי שמים וארץ בכחי, אמר לו אברהם: אתה יכול לבראות, כשיצאתי מן המערה ראיתי השמש יוצא במזרח ושוקע במערב, עשה אתה שיצא במערב וישקע במזרח ואשתחוה לך, ואם לאו מי שהגביר את ידי לשרוף את האלילים הוא יגבירני ואהרוג אותך, אמר נמרוד לחכמיו: מה יהא דינו של זה. אמרו לו: זהו שאמרנו עליו עתידה אומה לצאת ממנו שתירש העוה"ז והעוה"ב, ועתה כמשפט הזה שעשה, כן יעשה לו. מיד השליכוהו לתוך כבשן האש, באותה שעה נתמלא עליו הקב"ה רחמים והצילו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.


אברהם אבינו בכבשן האש

 סיפור זה מצא מסילות בלב עם ישראל, ועל זה יעידו ריבוי הנוסחאות וההעתקות שיש בידינו של אגדה זו. שני נוסחאות של האגדה שלא הוזכרה באוצר המדרשים מצאתי בהגדה לפסח לפי מנהג ג'רבא. בג'רבא נהגו בליל הסדר להוסיף בנוסח ההגדה אחרי ויעקב ובניו ירדו מצרימה קטע סיפור בערבית שמספר הסיפור של אברהם אבינו. נשתמרו שני נוסחאות: נוסח קצר שנקרא "ותקול ג'רבא" ונוסח ארוך שנקרא "ותקול גפטה". הרב מצליח מאזוז בתשובותיו שני הנוסחאות ותרגומם ללשה"ק יש למצוא בהגדה של פסח "הגיד לעמו", עיון בשתי הנוסחאות מעלה כי שאבו מנוסחאות שונות לגמרי של האגדה, אגב נוסחאות אלו לא הובאו באוצר המדרשים.

חיבת העם לסיפור לידתו של אברהם אבינו מוצא ביטוי בשיר ספרדי מסורתי עתיק, שהינו פופולרי עד ביום. השיר כנראה עוד מהתקופה שלפני הגירוש, ומושר בלאדינו. שם השיר: "קואנדו איל ריי נמרוד" (כשהמלך נמרוד) ונקרא גם "אברהם אבינו".

ביצוע מיוחד ומרגש של השיר בקולו החם והנעים של יהורם גאון ניתן לשמוע כאן

השיר הזה השתמר כמו כן בנוסחאות מרובות מהן ארוכות ומהן קצרות (עיי' כאן). והנה אחד מהנוסחאות:

קואנדו אל ריי נמרוד אל קמפו סליה
מירבה אן אל סיאלו אי אן לה אסטרריה
וידו לוז סנטה אן לה גודריה
אויה דה נס אברהם אבינו

אברם אבינו
פדרה קרידו
פדרה בנדיצו
לוז דה ישראל

לה מוז´ר דה תרח
קדו פרניידה
דל דיה אן דיה
אל לה פרגונטבה
דקה טנש לה קארה טנט דמודדה
איה יא סביה אל ביאאן קטניה

אברם אבינו..

ובתרגום לעברית:

כשיצא המלך נמרוד אל השדות כדרכו
היה צופה בכוכבים ומחפש את עתידו
ראה בשכונת היהודים אור לא מועם
וכך הבין: קרב בואו של אברהם.

אברהם אבינו אב קדוש- אבינו אב יקר
אור לישראל - ולו קדושה ויקר.

וכשאשת תרח הרתה ללדת
היתה אשרת פניה סתומה וסובלת
לא ענתה מעולם לתהיותיו החוזרות
הן ידוע ידעה כי בבטנה אוצרות.

אברהם אבינו אב קדוש.......
 

נוסח ארוך הובא באתר שירי עם יהודיים – בתיה פונדה.

יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

חדש על המדף - בית קלם, אמונה ומידות. מאמר ראשון בסדרה.

לאחרונה יצא לאור הספר "בית קלם" ח"ב על אמונה ומידות. הספר הינו חלק נוסף בתוך סדרת כתבי הסבא מקלם (ה"ח) שיו"ל ע"י "שפתי חכמים" – ועד להרבצת תורה ומוסר (תחת ניהולו של ר' אליהו אליעזר דסלר ממשגיחי ישיבת פונוביז).

כתבי הסבא מקלם המצויים בידינו יסודם ממכתבים שהיה הסבא שולח לחוג תלמידיו הקרובים כפי שמפרש המו"ל של חכמה ומוסר בהקדמה לספר. בכרכי כתבי הסבא מקלם נדפסו מאמרים נוספים מכת"י שלא נכללו בספר חכמה ומוסר.

בכרך החדש נכללו מאמרים וקטעי מאמרים, הארות רעיונות והגיגים מתוך כתבי הסבא מקלם ובני חוגו, מתוך כתביהם הנדפסים וגם דברים חדשים מכתב יד. החידוש שבכרך החדש הינו בעריכת הספר על פי נושאים. הנושאים הם אמונה ומידות. המו"ל מודיע בהקדמתו (עמו' 26) שבכוונתו לפרסם עוד כרכים על הנושאים: תורה, תפילה, מוסר ומועדים.

המו"ל עשה עבודה נפלאה של ליקוט וקיבוץ מאות קטעים ולסדרם על סדר נכון לפי נושאים, הסדר נעשה באופן כזו שקטע אחד משלים את חבירו, אחרי כל קטע מצויין הפנייה מדוייקת למקור הציטוט. המו"ל לאור שולט בחומר ומפנה ממקום למקום בכתבי הסבא בטבעיות. המו"ל מוסיף פה ושם מילות קישור והסבר בסוגריים, ואף הוסיף בסוף הספר "לוח ביאורי מושגים" שהם לרוב ביאורי מילים ששרשם מהעברית התיבונית שאין הכל מצויים בנבכיהם. כמו כן הוסיף המו"ל תירגום מיידיש במקומות הנצרכים, ובזהירות מציין (עמו' 27) שהתרגום הוא לפי "הבנתינו". אמנם נתקלתי בכמה טעויות מביכות בתרגום. ולדוגמא המילה "פאנאטיזמוז" מתורגם "=הזיות דמיוניות", והתחלף לו "פנטזיות" בפנטיות" שמשמעו "קנאות עיורת". כמו כן המילה "דירעקט" ("גלוי זה לעין כל ואין אדם מסתפק כלל בשארי מפורסמות בלי דירקט") מתורגם "=ראיית עינים", והנכון הוא "בלתי ישיר".  

לפנינו ארשום סקירה קצרה על החלק בנושא אמונה.

שלא כמו מה שרווח היום בחוגים ישיבתיים שנושא האמונה נדחקת לשוליים, שיטתו של אסכולת קלם היתה לידון בדברים בגישה שכלתנית:

            "כל שורש היהדות הוא להיות בעל שכל ישר ואל יעקם שכלו ואז יצליח. וזהו שורש האמונה לנהל שכלו בישרות ואז תשתרש האמונה בלבו כיתד במקום נאמן... על כן אין לנו רק לשמור את השכל לבל יטה מישרות..." (עמוד כח).

            "אמר הכתוב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע... הרי שלדרוש אלוקים לירא מפניו צריך לדרוש כמשכיל". (עמו' כד).

            "ענין בית התלמוד, הלא הוא כולו לקרב בכל האפשר את עניני התורה אל השכל למען יקבע בלב האדם. ובפרט נערים נערי הזמן הנוכחי, תוקבע אצלם האמונה ודעות מיושבות מאד בעזרת השי"ת" (עמו' יב).

אצל הסבא מקלם היתה העסק בענייני אמונה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. "שבע שנים דיבר על הקדמה לאמונה, ושבע שנים אחריהם דיבר על האמונה עצמה..." (עמו' יד). בספר ניתן להתרשם בכל מיני התבוננויות בהם נקט הסבא מקלם לייסד ענין האמונה.

על אף שניסה להעמיד האמונה על יסודות שכלתניים קובע הסבא שבסיס האמונה אינה יכול להתבסס על שכל בלבד, שכן אז נוכל לפתותו בקלות אם נביא לו ראיות סותרות, ובכן אין להתעסק בראיות אלא אחר האמונה בקבלת אבות באמונה פשוטה. אמונה הראויה היא "להבין בשכל בראיות, האמונה שמאמין בקבלה. והיינו הקבלה במפורסמות, כמו דתנו, יציאת מצרים, קריעת י"ס וכו'" (עמוד כג).  

המעניין שכנראה הסבא מקלם החשיב למאוד הפילוסופים הרציונאליים הקדמונים. הסבא מסתמך הרבה על ספרי המחשבה של הקדמונים דוגמת חובות הלבבות הרמב"ם והכוזרי והאבן עזרא, ומרבה להתעמת עם ה"פילוסופים" (עמודים סט, פג, צה, קסד ועוד מקומות אין ספור). וכמו אחרים מתנועת המוסר אינו נמנע מלנקוב בשמותיהם: אריסטו (עמו' סט), אוקלידס (עמו' קמה) דרווין (עמו' עב).

הסבא מבדיל בין הפילוסופיים הקדמונים מהם החשיבם בעד יושרם האינטלקטואלי ואף הסתמך עליהם ("גם הפילוסופים הקדמונים הודו...", עמו' נב) ובין החוקרים בימיו שחשבם למוטעים ומבקשי תאוות גרידא. כדבריו:

            "והאמת אגיד כי החכם הפילוסוף החוקר אין לו ע"ז עלילות אשמה אם לא יתכוון לכפור, להיפך נשים עליו תהלה, כי השלים נפשו האנושית... והרבה ללהשתדל להרחיק מעל נפשו התאוות המדומות והמידות המגונות להאיר נפשו בהארת האמת והשכלת המושכלות, תאמין לי כי אהבת נפש אהבתי האיש כזה, אם דרכי הקבלה לא קיבל. אך אשר הוא מבעלי הדת אשר זכה לדרכי הקבלה. וישים נפשו לקרבת דרכי האנושי הבנויים על אדני הטעות, אין זה אלא מדרכי הרעה להמשיך בדשן נפשו ולהתדבק בתאוות ובמידות המדומות...".

לאמר, הפילוסופים הקדמוניים שהיו פגאניים להם נאווה תהלה על שהתעלו מדרכי הבורות והשתמשו בשכלם לבוא לידי מעלות הנפש הראויות, משא"כ הפילוסופים הנוצריים החדשים שלהם כבר דעות מוצקות וראויות מה להם לנטות אחר שכלת ולקעקע יסודות הדת אם לא כי בקשת התאוות הוא מטרתם.   

מזה נוכל להבין גם הערצתו הרבה של הסבא לפילוסוף המוסלמי אלגזאלי בספר ניתן לימצוא כמה ציטוטים מדברי אלגזאלי, וגם העתיק פרק גדול מתוך הספר "מאזני צדק" שהינו תרגום ספרו של אלגאזאלי ללשה"ק מאת ר' אברהם בר חסדאי (שתרגם גם מכתבי אריסטו) לתלמידיו שיהגו בו, והסבא משבחו מאוד "הוא נחוץ מאוד למי שחפץ לייסד יסודות" "הפילוסוף הידוע הערבי" "ציורו הנפלא של הפילוסוף" (עמו' יד, קלח, קמד).

השכלתנות בקלם גבולות ברורות היתה לה, רק חקר האמת היה מקובל, אבל כל דבר שנתפס כחתרנות היה מקבל תגובה מתאימה: "פעם אחת שאל אחד מתלמידי התלמוד תורה את הסבא שום סתירה בכתבי הקודש, ותיכף ומיד שלחו וסילקו מהת"ת. [זה התלמיד נעשה גדול והיה מדבר כל ימיו בכבוד על הסבא]" (עמו' קצ), ובהערת המו"ל שם: "עי' מכתב מאליהו ג' בחינות בשאלת שאלות, יש מקשה קושיא בתורת פירכא שאין עליה תשובה, ואין קושייתו אלא אפיקורסות שואף להראות שהתורה מופרכת ח"ו".

על עוד מקרה שהצגת שאלה נתפסה כחתרנות עיי' כאן.

הספר מרתק מאוד, ויש עוד הרבה על מה לעמוד אלא שעוד חזון למועד.

יום שני, 27 בספטמבר 2010

על משמעות אתרוגי "גרטל" (מקושרי מותן)

רבים כבר העירו על זה שבציורים עתיקים של אתרוגים, בפסיפסי בתי כנסת עתיקים ועל מטבעות מתקופת בר כוכבא, מופיעים אתרוגי "גרטל" (קשורי מותן).

מפסיפס שבבית הכנסת העתיק במעון שבנגב המערבי

בחוגים חסידיים מסויימים נחשב אתרוג "גרטל" כהידור, ומקובל לחשוב שהנטייה לראות ב"גרטל" כהידור הינו על רקע מנהג החסידים לחגור בגרטל בשעת התפילה. הסבר זה כמובן אינו תקף לתקופה הקדומה. לפי פרופסור משה בר יוסף תופעת אתרוגי "גרטל" הינו עיוות בגידול הפרי שבא כתוצאה מנגיעה מווירואידים התוקפים עצי האתרוג. אם הדברים נכונים הרי התמיהה מתגברת, למה בחרו האמנים הקדמונים להציג אתרוג בצורתו המעוותת.

לדעתי צורת האתרוג עם גרטל נבחר בדווקא על רקע סמליותו של פרי האתרוג. האתרוג מייצג פריון, כמו שניתן להסיק מהשימוש העממי באתרוג לרפואת עקרות. ואם כן צורת הגרטל אינו אלא שיקוף הדמות הנשית.  

דיווח על כתבים חדשים מאת הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל


באתר "וואס איז נייעס" דווח על תגלית של תכריך כתבי יד מאת פוסק הדור הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל. לפי הדיווח נתגלו כתבים חדשים הכוללים מאות עמודים של חידושי תורה על רוב הש"ס, והרבה תשובות מתקופות שונות שעדיין לא ראו אור.

בניו הרבנים הגאונים אישרו אותנטיות הכתבים והקימו מכון להוצאתם לאור של כתבים אלו שעומדים לצאת לאור בקרוב.

בדיווח מוזכר שיחד עם הוצאתם לאור של הכתבים יצורף תקליטור הכולל צילומי הכתבי יד כולם. לדעתי צעד חסר תקדים זה בא על רקע הפקפוקים שרווח על חלק ח' של האגרות משה שהו"ל ע"י חתנו הרב דוקטור מ. ד. טנדלר. עד היום מודרים חלק זה מבתי מדרש מחוגים ישבתיים מחשש שכמה מהתשובות זויפו. כמובן שאין לחשש זה שום יסוד, והרבנים ר' ראובן ור' דוד פיינשטיין סמכו ידיהם עליו (כמו שסיפר לי ידידי שהוא מבני משפחת הגרמ"פ), על אף שמשום מה החליט הרב טנדלר להכניס דברי הסבר בתוך הטקסט בסוגריים. ברור שכדי למנוע לזות שפתיים בא יוזמת ההוצאה לאור של תצלומי הכתב יד.

יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

שלום וברוכים הבאים לבלוג

שלום רב,

בבלוג תמצאו רשומות קצרות בנושאים העולים על שולחני מעת לעת תוך כדי עיוני בספרים. הרשומות יכללו רעיונות והארות בנושאים מגוונים: הלכה, מחשבה, מוסר, פילוסופיה, בלשנות ועוד.

בעז"ה הבלוג יתעדכן לכל הפחות בפוסט אחד לשבוע.

אני מקווה שכולכם תהנו.