אברהם אבינו [ג]: ספר יצירה, משניות וחוקי חמורבי.

מסורת עתיקת יומין מייחסת ספר היצירה לאברהם אבינו. מספר תמיהות העלו בדבר זיהויו של הספר לא"א. אחד מהן שכן מופיעים בו שמות החדשים, ומבואר ששמות החדשים עלו אתם מבבל.

מצינו כבר בקדמונים שדנו בייחוס ספר היצירה לא"א . הר"י אברצלוני בפירושו על ספר היצירה (עמו' 100) כ': "ומצינו בהרבה נוסחאות מהלכות יצירה המצויין עדיין בידינו שכתוב בתחלת  הספר או בסופו היכין הדין ספר אותיות דאברהם אבינו דמתקרי ספר יצירה. ואין אנו יודעין בבירור אם עשה אברהם אבינו זה הספר הזה או לא" ומאריך שם בהוכחות שברור שהנוסח שלפנינו לא נכתב ע"י אברהם אבינו אלא שהוא חידש יסודות רבים בענין היצירה ומסרם בע"פ לדורות אחריו והספר לא נכתב אלא בתקופה מאוחרת על בסיס יסודות אלו. עיי"ש שהאריך מאוד כדרכו. וכ"כ הרס"ג בפירושו על ס' יצירה (מהדו' קאפח עמו' לג). והר"י דלטאש (בפסק על ספר הזהר)  מייחסו לר' עקיבא "מי התיר לו לר' עקיבא לכתוב ספר היצירה וקראוהו משנה שהיתה שומה בפיהם בקבלה מאברהם אבינו ע"ה". וידוע בזה גם אמרתו השנונה של היש"ר מקנדיא "ובספר יצירה שחיבר או אברהם בן תרח או ר' עקיבא הקרח".

א"כ מוסכם בין הקדמונים שספר היצירה הנקראות משניות מבוססות על מסורת מאברהם אבינו. עתה נראה למרבה העניין שיש מי שייחס המשניות כולם לאברהם אבינו.



שער הספר



מדובר בספרו של הגאון ר' מאיר לרנר זצ"ל אב"ד לונדון ואלטונא "תורת המשנה" (נדפס בתוך ספרו "הדר הכרמל"). בכותרת משנה  של הספר נכתב "ראיות ברורות שנמצאו במשנה דינים מסורים לנו מזמנו של אברהם אבינו". המחבר חניך הסמינר לרבנים בברלין ותלמידו של מייסדו הגר"ע הילדסהיימר, מגייס בין השאר את חוקי חמורבי לבסס את טיעונו שבפי אברהם אבינו כבר היתה משניות סדורות שהעבירם לדורות הבאים כמו שנא' (בראשית יח,יט) למען אשר יצוה את ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו', ומזה יתבאר דמיון הרב שמוצאים בין חוקי המורבי לכמה משניות, שכן המלך חמורבי הושפע מהחוקים שהיו בידי אברהם אבינו.

דמותו של מחבר הספר הרב מאיר לרנר ראוי למאמר בפני עצמו. הוא היה ת"ח מהסוג הישן ממוצא פולני שמצא את עצמו שוקע גם בעולמו של "חכמת ישראל". בנוסף היה עסוק בפעילות ציבורית ענפה, כמו ייסוד חברת מוריה ליישוב הארץ. כמו כן מפורסם על אודות התעמולה שעשה למיגור תופעת שריפת המתים שהתאזרח בזמנו בקרב חוגים מודרניים. הוא התכתב עם עשרות רבנים וגייסם למטרתו, כמו שניתן להתרשם מקובץ מכתבים שקיבץ בנידון בספרו חיי עולם. פרשיית שריפת המתים הוא נושא שעדיין לא נחקר דיו בספרות ובמחקר, ומחכה לגואל. אציין רק שהיו רבנים שהתירו שריפת מתים בעקרון, כשזה נעשתה על פי בקשת הנפטר. (אחד מהן  היה הרב אברהם אהרן יודלביץ בעל מחבר אב  בחכמה שספרו זכתה לככב כהספר הראשון ברשימת אוצר החכמה, ועל זה בפוסט אחר בעז"ה).