לאחרונה יצא לאור הספר "בית קלם" ח"ב על אמונה ומידות. הספר הינו חלק נוסף בתוך סדרת כתבי הסבא מקלם (ה"ח) שיו"ל ע"י "שפתי חכמים" – ועד להרבצת תורה ומוסר (תחת ניהולו של ר' אליהו אליעזר דסלר ממשגיחי ישיבת פונוביז).
כתבי הסבא מקלם המצויים בידינו יסודם ממכתבים שהיה הסבא שולח לחוג תלמידיו הקרובים כפי שמפרש המו"ל של חכמה ומוסר בהקדמה לספר. בכרכי כתבי הסבא מקלם נדפסו מאמרים נוספים מכת"י שלא נכללו בספר חכמה ומוסר.
בכרך החדש נכללו מאמרים וקטעי מאמרים, הארות רעיונות והגיגים מתוך כתבי הסבא מקלם ובני חוגו, מתוך כתביהם הנדפסים וגם דברים חדשים מכתב יד. החידוש שבכרך החדש הינו בעריכת הספר על פי נושאים. הנושאים הם אמונה ומידות. המו"ל מודיע בהקדמתו (עמו' 26) שבכוונתו לפרסם עוד כרכים על הנושאים: תורה, תפילה, מוסר ומועדים.
המו"ל עשה עבודה נפלאה של ליקוט וקיבוץ מאות קטעים ולסדרם על סדר נכון לפי נושאים, הסדר נעשה באופן כזו שקטע אחד משלים את חבירו, אחרי כל קטע מצויין הפנייה מדוייקת למקור הציטוט. המו"ל לאור שולט בחומר ומפנה ממקום למקום בכתבי הסבא בטבעיות. המו"ל מוסיף פה ושם מילות קישור והסבר בסוגריים, ואף הוסיף בסוף הספר "לוח ביאורי מושגים" שהם לרוב ביאורי מילים ששרשם מהעברית התיבונית שאין הכל מצויים בנבכיהם. כמו כן הוסיף המו"ל תירגום מיידיש במקומות הנצרכים, ובזהירות מציין (עמו' 27) שהתרגום הוא לפי "הבנתינו". אמנם נתקלתי בכמה טעויות מביכות בתרגום. ולדוגמא המילה "פאנאטיזמוז" מתורגם "=הזיות דמיוניות", והתחלף לו "פנטזיות" בפנטיות" שמשמעו "קנאות עיורת". כמו כן המילה "דירעקט" ("גלוי זה לעין כל ואין אדם מסתפק כלל בשארי מפורסמות בלי דירקט") מתורגם "=ראיית עינים", והנכון הוא "בלתי ישיר".
לפנינו ארשום סקירה קצרה על החלק בנושא אמונה.
שלא כמו מה שרווח היום בחוגים ישיבתיים שנושא האמונה נדחקת לשוליים, שיטתו של אסכולת קלם היתה לידון בדברים בגישה שכלתנית:
"כל שורש היהדות הוא להיות בעל שכל ישר ואל יעקם שכלו ואז יצליח. וזהו שורש האמונה לנהל שכלו בישרות ואז תשתרש האמונה בלבו כיתד במקום נאמן... על כן אין לנו רק לשמור את השכל לבל יטה מישרות..." (עמוד כח).
"אמר הכתוב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע... הרי שלדרוש אלוקים לירא מפניו צריך לדרוש כמשכיל". (עמו' כד).
"ענין בית התלמוד, הלא הוא כולו לקרב בכל האפשר את עניני התורה אל השכל למען יקבע בלב האדם. ובפרט נערים נערי הזמן הנוכחי, תוקבע אצלם האמונה ודעות מיושבות מאד בעזרת השי"ת" (עמו' יב).
אצל הסבא מקלם היתה העסק בענייני אמונה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. "שבע שנים דיבר על הקדמה לאמונה, ושבע שנים אחריהם דיבר על האמונה עצמה..." (עמו' יד). בספר ניתן להתרשם בכל מיני התבוננויות בהם נקט הסבא מקלם לייסד ענין האמונה.
על אף שניסה להעמיד האמונה על יסודות שכלתניים קובע הסבא שבסיס האמונה אינה יכול להתבסס על שכל בלבד, שכן אז נוכל לפתותו בקלות אם נביא לו ראיות סותרות, ובכן אין להתעסק בראיות אלא אחר האמונה בקבלת אבות באמונה פשוטה. אמונה הראויה היא "להבין בשכל בראיות, האמונה שמאמין בקבלה. והיינו הקבלה במפורסמות, כמו דתנו, יציאת מצרים, קריעת י"ס וכו'" (עמוד כג).
המעניין שכנראה הסבא מקלם החשיב למאוד הפילוסופים הרציונאליים הקדמונים. הסבא מסתמך הרבה על ספרי המחשבה של הקדמונים דוגמת חובות הלבבות הרמב"ם והכוזרי והאבן עזרא, ומרבה להתעמת עם ה"פילוסופים" (עמודים סט, פג, צה, קסד ועוד מקומות אין ספור). וכמו אחרים מתנועת המוסר אינו נמנע מלנקוב בשמותיהם: אריסטו (עמו' סט), אוקלידס (עמו' קמה) דרווין (עמו' עב).
הסבא מבדיל בין הפילוסופיים הקדמונים מהם החשיבם בעד יושרם האינטלקטואלי ואף הסתמך עליהם ("גם הפילוסופים הקדמונים הודו...", עמו' נב) ובין החוקרים בימיו שחשבם למוטעים ומבקשי תאוות גרידא. כדבריו:
"והאמת אגיד כי החכם הפילוסוף החוקר אין לו ע"ז עלילות אשמה אם לא יתכוון לכפור, להיפך נשים עליו תהלה, כי השלים נפשו האנושית... והרבה ללהשתדל להרחיק מעל נפשו התאוות המדומות והמידות המגונות להאיר נפשו בהארת האמת והשכלת המושכלות, תאמין לי כי אהבת נפש אהבתי האיש כזה, אם דרכי הקבלה לא קיבל. אך אשר הוא מבעלי הדת אשר זכה לדרכי הקבלה. וישים נפשו לקרבת דרכי האנושי הבנויים על אדני הטעות, אין זה אלא מדרכי הרעה להמשיך בדשן נפשו ולהתדבק בתאוות ובמידות המדומות...".
לאמר, הפילוסופים הקדמוניים שהיו פגאניים להם נאווה תהלה על שהתעלו מדרכי הבורות והשתמשו בשכלם לבוא לידי מעלות הנפש הראויות, משא"כ הפילוסופים הנוצריים החדשים שלהם כבר דעות מוצקות וראויות מה להם לנטות אחר שכלת ולקעקע יסודות הדת אם לא כי בקשת התאוות הוא מטרתם.
מזה נוכל להבין גם הערצתו הרבה של הסבא לפילוסוף המוסלמי אלגזאלי בספר ניתן לימצוא כמה ציטוטים מדברי אלגזאלי, וגם העתיק פרק גדול מתוך הספר "מאזני צדק" שהינו תרגום ספרו של אלגאזאלי ללשה"ק מאת ר' אברהם בר חסדאי (שתרגם גם מכתבי אריסטו) לתלמידיו שיהגו בו, והסבא משבחו מאוד "הוא נחוץ מאוד למי שחפץ לייסד יסודות" "הפילוסוף הידוע הערבי" "ציורו הנפלא של הפילוסוף" (עמו' יד, קלח, קמד).
השכלתנות בקלם גבולות ברורות היתה לה, רק חקר האמת היה מקובל, אבל כל דבר שנתפס כחתרנות היה מקבל תגובה מתאימה: "פעם אחת שאל אחד מתלמידי התלמוד תורה את הסבא שום סתירה בכתבי הקודש, ותיכף ומיד שלחו וסילקו מהת"ת. [זה התלמיד נעשה גדול והיה מדבר כל ימיו בכבוד על הסבא]" (עמו' קצ), ובהערת המו"ל שם: "עי' מכתב מאליהו ג' בחינות בשאלת שאלות, יש מקשה קושיא בתורת פירכא שאין עליה תשובה, ואין קושייתו אלא אפיקורסות שואף להראות שהתורה מופרכת ח"ו".
על עוד מקרה שהצגת שאלה נתפסה כחתרנות עיי' כאן.
הספר מרתק מאוד, ויש עוד הרבה על מה לעמוד אלא שעוד חזון למועד.
